הדרן - תמר לב-און
|
||
החלל מארח שתי עבודות קולאז'יות שונות ודומות. בראשונה רישום רפאים בדיו על נייר שעוטף את קירות הגלריה ומציג רצף אדריכלי בלתי אפשרי, פנורמה כאוטית, של אותן זירות בהן התרחשו חלק מההופעות. הענף השני הוא קולאז' אודיאלי של שירים וקטעי סאונד שהתנגנו בהופעות – פסקול דינמי שצובע את הרישום בגוונים שמתחלפים רגעית, שערך המוזיקאי רונן כוכבי. קישור לטקסט המלא שכתב אוצר התערוכה אבשלום סולימן. צילומי הצבה: דניאל חנוך. וידאו: דניאל חנוך, אורן דאי. התערוכה בתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים |
עשרות מוזיקאים ואמנים מתו בשעת הופעה, על הבמה, מול קהל מעריצים. מוות שהוא אקט פרפורמטיבי אופטימלי, טקסי כמעט, בו המופיע משאיר חותם בזמן אמת. מערכת יחסים בין מופיע/אמן לקהלו שמסתיימת בהקרבה עצמית ובשיתוף הקהל במוות, שהופך בן רגע ציבורי ואיקוני. העבודה על התערוכה "הדרן" מתבססת על ליקוט ואירכוב של עשרות מיתות כאלה של מופיעים (בעיקר מוזיקאים אך גם אנשי במה נוספים) שמופיעים בארכיון הפרויקט. בתערוכה עצמה נעקר הגורם האנושי מהסט לטובת קהל המבקרים, ובמקומו בודדו האלמנטים שאיפשרו את רגעי המוות האלה: הבמה והסאונד. זו בחינה של המרחב שבו יתכן האסון, ללא הארוע שמחולל אותו (ההופעה).
|
|
Encore - Tamar Lev-On
|
||
Dozens of musicians and artists died during a performance, on stage, in front of an audience. A death that is an optimal performative and ritual moment, where the performer leaves a mark in real time. A relationship between a performer/artist and their audience that ends in self-sacrifice and becomes a public and iconic participatory moment. The work on the exhibition “Encore” is based on dozens of those deaths (mainly of musicians but also of other performers) that were collected and archived resulting in the project’s archive. The exhibition itself lacks the human factor that left the stage in favour of the visitors. Instead, the elements that made the deaths possible took centre stage: the stage and sound. |
It is a scrutiny of the space that enables a disaster, without the event that initiates it (the show). The space inhabits two different but similar collage pieces. The first one is a ghost ink drawing on paper surrounding the gallery walls, presenting an impossible architectural sequence, a chaotic panorama of parts of the arenas that hosted the shows. The second branch is an audial collage of songs and sounds that were played on stage – a dynamic soundtrack mixed by musician Ronen Kohavi, that paints the drawing in changing colours over time. A link to the full exhibition text written by the curator Avshalom Suliman (Hebrew). Installation views: Daniel Hanoch. Video: Oren Dai, Daniel Hanoch. |
|
|
||
