הרוקמת והידעונית - תמר לב-און

Tamar Lev-On - the Embroiderer and the Sorceress

טקסט מאת אוצרת התערוכה אירנה גורדון

 

סבכת הברזל הרושמת את קווי המתאר שלהם מרוקנת אותם מפניהם, מסיפוריהם ומפרטים ייחודיים אחרים. הסבכה מסמנת את האֵינוּת העומדת מאחורי פעולת האמנות ומפיחה בה חיים.

במכלול יצירתה נוקטת לב-און עמדה העוקבת בריחוק מכוון מעצמה אחר דמויות אמתיות וממציאה להן היסטוריות המערבבות מציאות ובדיה. בפרויקט "אליסון" שיצרה השנה, היא בחרה, באופן יוצא דופן, לעטות על עצמה שורה של דמויות נשיות היסטוריות / אוטוביוגרפיות, ובראה עבורן סיפורי חיים פיקטיביים. בשני סוגי המהלכים, עבודות האמנות הופכות לחלק בלתי נפרד מהעלילה. עמדת הנרטיב המומצא והמדומיין האחוז במציאות מוכרת באמנות המודרנית והפוסט מודרנית כאחד, היא מאפשרת ללב-און לבחון עמדות קיצון של מוסר ואתיקה, לממש פנטזיות ולחתור תחת האופן בו נרטיבים מתקבעים כאמת. בעזרתה היא בוחנת את תפיסת הנשיות, את תולדותיה ואת האופן בו הן מנחות את פעולותיה שלה כאמנית.

בתערוכה הנוכחית, דרך דמותה הכפולה של הרוקמת והידעונית, מוקד עניינה של לב-און הוא תפקיד הstoryteller , מספר המעשיות, החובר לשטיחי הקיר בטירות ובארמונות. אלא שהפעם המציאות חזקה מהדמיון, כאשר מקור השראתה הם פרטים אמתיים של בני המשפחה (ילד בפולין שהתקבל לבצלאל ומת מטיפוס, אם שמתה חודש אחריו, ילד חולה אפילפסיה שאושפז במוסד סגור ועוד). עובדות אלה שימשו אותה ליצירת סמלים חזותיים המרכיבים מערך מיתי, כאשר הפיכתם לדגם מסודר על השטיח מחזקת את ההקשרים ביניהם ומאפשרת לסיפורים להשתלב בינם לבין עצמם.

כך מביאה לב-און את הצופה להרהר במדיום האמנותי עצמו: היא מצביעה על הטקסטיל ועל מסורות האריגה והרקמה המשויכות לנשים כנושאים בתוכם מערך תרבותי שלם – סימנים מקודדים האוחזים בזהות של כל אחד ואחת מאתנו, מחיתולי הלידה ועד תכריכי המוות. את הטקסטיל כחומר וכמדיום היא מצליבה עם הצילום, שכבר מראשיתו הפך את הפורטרט האנושי לדיאלקטיקה של הנצחה ומלנכוליה, מוות עם לכידת החיים. אליהם חובר הרישום החסר, המצהיר מלכתחילה על חלקיות הייצוג. התלכיד שנוצר בחלל מבקש קריאה נוספת של היחס שבין ייצוג מימטי למציאות, בין מושג האמת או השקר לסיפור ההיסטורי ובין מעשה האמנות לתפיסת האני.

צילומי הצבה: אוראל כהן

 

המבקר בתערוכתה של תמר לב-און מובל לתוך חלל המזכיר הן סביבה ביתית מוכרת והן מעין טירה אגדית - תמהיל של אמת ובדיה המחולל אי ודאות. כמו בעת קריאה במקורות היסטוריים סותרים, גוף העבודות משלב בין הארכיוני והמומצא, המתועד והמדומיין, ומצביע על הגבולות הדקים ביניהם: תצלומים משפחתיים מפורקים ומורכבים מחדש מבעד לסבכת ברזל, רישומים חסרים של דמויות ושטיח טלאים רקום המבוסס על התצלומים והרישומים גם יחד.

במרכז השטיח תמונה משפחתית מרוקנת אשר מסביבה חגים השחקנים שנתלשו מתוכה, גיבורי סיפור אגדה עם חפציהם מרחפים במנותק ובמשותף, פורשים כנפיים, חיים ומתים, צפנים חזותיים של אודיסאות חבויות. במיתולוגיה החדשה הנרקמת על השטיח, המאפיינים הפנטסטיים של הגיבורים נגזרים מתולדותיהם של בני המשפחה. עיצוב השטיח מתחקה אחר דגמים קלאסיים, גיאומטריים או כאלה השואבים מן הפאונה והפלורה, אלא שהם מורכבים מדמויות, מסיפוריהן ומאובייקטים הקשורים ומזהים אותן. בו בזמן העבודה מהדהדת את הגובלנים, שטיחי קיר שנרקמו באירופה בידי נשים והתבססו על ציורים שתיארו דמויות אריסטוקרטיות בסצנות של קרבות ואהבות אגדיים, ובתקופות מאוחרות יותר בפעילויות של ציד, בילוי ושעשוע בנופים אידיליים. הגובלנים נוצרו בבתי מלאכה עבור האצולה והמלוכה, ואט-אט "בויתו" והפכו לפרקטיקה נשית עממית נפוצה.

את המערך החזותי הנרטיבי מפעילה בעמלנות דמות ראשית נעלמה, דמותה הפיקטיבית של "הרוקמת והידעונית". זו הגבירה הרוקמת ואורגת את סיפורה שלה ואת סיפורם של אחרים. מתוך דורות של רוקמות ואורגות היא פורשת את מניפת ההיסטוריות שלה בשפה ביקורתית וחתרנית המשלבת הפרדות דיגיטליות, רקמה תעשייתית ופעולה ידנית ועוטה על עצמה סממנים קיטשיים ונוסטלגיים. התערוכה מנכיחה את הגבולות הנזילים בין האמנות לקראפט, בין גבוה לנמוך ובין העכשווי למסורתי מתוך עמדה מגדרית מוצהרת. היא מעלה את רוחות המתים באוב, ומצביעה על יכולתו של מעשה האמנות לכתוב ולתעד את המציאות ובו בזמן לערער עליה ועל אפשרויות הייצוג שלה.

הדמויות יוצאות מן השטיח אל שני הקירות הסמוכים לו כשהן ממלאות תפקידים מנוגדים: מן העבר האחד מתפרקת המשפחה לאינדיבידואלים שלה. ללא הקונטקסט הצילומי, הם מישירים מבט יחידני לצופה ובה בעת מרמזים על החלקים החסרים. מן העבר השני תצלומי בני המשפחה מתערבבים זה בזה בשילובים שונים – לתמונת המשפחה מסתננים אורחים ממשפחות אחרות, הבודקים מה היה קורה אילו הסיטואציה המשפחתית, המפגשים הזוגיים ומהלכי החיים היו שונים.

 

 

 

 

Back to tamarlevon.com